המכון לחקר ביטחון סביבתי ואיכות חיים
כישראלים, ברגע כשאנחנו שומעים את המילה "ביטחון" עולות במוחנו מגוון אסוציאציות, בדר"כ גם לא נעימות הקשורות למצב הביטחוני בו אנו חיים. בדמיוננו, אנו רואים קטיושות, קסאמים, חיילים, אזרחים במקלטים, מנהרות וכו'. יחד עם זאת, האסונות שנגרמו כתוצאה משינויי האקלים -- כמו השריפות בכרמל ושריפות נוספות שפקדו מקומות נוספים בארץ, או גשמי זעף פתאומיים היוצרים שטפונות, כגון זה שבנחל צפית -- הזכורים לכולנו ועומסי החום ההופכים להיות כבדים יותר ויותר משנה לשנה שינו, משנים ומרחיבים את תפיסת הביטחון שלנו. מגפת הקורונה מבטאת עוד יותר את המציאות שבה אנו חיים במסגרתה הביטחון איננו רק צבאי אלא מדובר גם בביטחון האישי של כל אזרח ולכן, תפיסת הביטחון נוגעת לכל תחומי החיים הן של אזרחי המדינה והן של המדינה עצמה.
בעשורים האחרונים, הביטחון אינו מקושר רק לצבא אלא גם לביטחון האנושי של האנשים. תפיסת הביטחון האנושי הוגדרה בדו"ח הפיתוח האנושי של תכנית הפיתוח של האו"ם משנת 1994. על פי הגדרה זו, תפיסת הביטחון האנושי כוללת את המרכיבים הבאים: ביטחון כלכלי (הכנסה בסיסית מובטחת לאנשים פרטיים), ביטחון מזון (על כל האנשים בכל זמן נתון להיות בעלי נגישות פיזית וכלכלית למוצרי מזון בסיסיים), ביטחון בריאותי (ערובה להגנה מינימאלית מפני מחלות ואורח חיים לא בריא), ביטחון סביבתי (הגנה על האנשים מפני נזקי הטבע קצרי וארוכי הטווח, מפני האיומים מעשי ידי האדם ומפני התדרדרות הסביבה הטבעית), ביטחון אישי (הגנה על האנשים מפני אלימות פיזית), ביטחון קהילתי (הגנה על האנשים מפני אובדן מערכות יחסים וערכים מסורתיים ומפני אלימות כיתתית ואתנית) וביטחון פוליטי (מבטיח שאנשים חיים בחברה המכבדת את זכויות האדם הבסיסיות שלהם). לדוגמא, מגפת הקורונה מבהירה עוד יותר את המציאות שבה אנו חיים. לפיכך, תפיסת הביטחון היא מאד מקיפה ומתייחסת לכל תחומי החיים. כתוצאה מכך, תפיסת הביטחון הסביבתי כוללת בתוכה גם את תפיסת הביטחון הלאומי המסורתית הקשורה לצבא ולהגנה על גבולות המדינה ועל אזרחיה ולצדה את תפיסת הביטחון האנושי ואת תפיסת הביטחון של הסביבה הטבעית.
קיימות מספר הגדרות למונח ביטחון סביבתי, אך אנו מגדירים את המונח כ:
-
מערכת היחסים בין בני האדם לבין הסביבה הטבעית – כיצד שינויים בסביבה, שחלקם נגרמים כתוצאה מפעילות אנושית, משפיעים על בני האדם ועל תחושת הביטחון שלהם.
-
מערכת היחסים בין בני האדם לבין עצמם – הסביבה החברתית שבמסגרתה אנשים חיים.
-
מערכת היחסים בין צבאות וכוחות הביטחון לבין הסביבה הטבעית – מניעת נזקים לסביבה כתוצאה מפעילות צבאית וביטחונית והגנה על הסביבה.
תפיסת הביטחון הסביבתי כוללת את המרכיבים הבאים: ביטחון מים, ביטחון מזון, ביטחון אנרגיה, צפיפות אוכלוסין, איכות חיים, זיהום אוויר ומים, עליית מפלס פני הים, חדשנות עירונית ועוד.
על פי הגדרתנו, הביטחון הסביבתי חייב להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הלאומי של כל מדינה.
המונח ביטחון סביבתי הופיע לראשונה יחד עם המונח 'קיימות' בדו"ח 'ועדת ברונטלנד' שהתפרסם בשנת 1987 תחת הכותרת "עתידנו המשותף". אולם, תפיסה זו קיימת כבר מימי קדם אם כי לא תחת הכותרת ביטחון סביבתי. תפיסה זו הופיעה בכתביו של הפילוסוף היווני המפורסם אפלטון והיא משולבת גם בדתות השונות.
קיימות מספר הגדרות למונח איכות חיים. המכנה המשותף לכל ההגדרות הללו הוא שאנשים מרגישים שהחיים מיטיבים איתם בכל התחומים כולל, אבל לא רק, בנוכחות של רגשות ומצבי רוח חיוביים, בהיעדר רגשות שליליים, בתחושה של שביעות רצון מהחיים, בתחושה של סיפוק, בתפקוד חיובי ועוד. במילים אחרות, איכות החיים תלויה בגורמים הקובעים הבאים: איכות חיים פיזית, איכות חיים כלכלית, איכות חיים חברתית, התפתחות ופעילות, איכות חיים רגשית, איכות חיים פסיכולוגית, תחושת שביעות רצון מהחיים, תחושת שביעות רצון מהמרחב הספציפי בו חיים האנשים, פעילויות ועבודה מספקות. לפיכך, ניתן להבין את המונח איכות חיים גם מבחינה אובייקטיבית וגם מבחינה סובייקטיבית. המעקב אחר רווחת בני האדם מתבצע על ידי מדדים שונים שמטרתם לעקוב, למדוד, לשפר ולשמר את רמת הרווחה הכללית של בני האדם.
במדינות רבות איכות החיים נמדדת על פי התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). על פי ה- Harvard Business Review, למרות ש"מקבלי החלטות וכלכלנים רואים לעתים קרובות בתוצר המקומי הגולמי כיחידה כוללת כל המציינת את ההתפתחות של מדינה מסוימת, המשלבת את שגשוגה הכלכלי ואיכות החיים החברתית שלה", לא נראה שהם תופסים שהתמ"ג "מודד רק את גודל כלכלת המדינה ואינו משקף את רווחת המדינה" ואת איכות החיים האישית של בני האדם. במדינת ישראל, פיתחו ויצרו בשנת 2015 אחד-עשר מדדים תחת השם הכולל "מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי", אשר כוללים: איכות תעסוקה; ביטחון אישי; בריאות; דיור ותשתיות; חינוך, השכלה וכישורים; מעורבות אזרחית וממשל; סביבה; רווחה אישית וחברתית; רמת חיים חומרית; פנאי, תרבות וקהילה וטכנולוגיות המידע.
ממלכת בהוטאן הייתה המדינה הראשונה שקבעה את מדיניותה על פי איכות החיים של אזרחיה באמצעות הכנסת מדד האושר הלאומי הכולל בשנת 2008. מדד זה מודד בריאות פסיכולוגית, רמת חיים, חיוניות קהילתית וחוסן סביבתי ותרבותי. ניו זילנד הלכה בעקבות בהוטאן והיא המדינה המערבית הראשונה המתכננת את כל תקציבה מסביב לעדיפויות הנגזרות מאיכות החיים. ה- OECD הוא בעל מסגרת מיוחדת למדידת איכות חיים וקדמה הבנויה מסביב לשלושה מרכיבים: איכות חיים עכשווית, אי שוויון בתוצאות איכות החיים ומשאבים לאיכות חיים עתידית.
נוסף על כך, איכות חיים קשורה קשר הדוק לביטחון סביבתי. איכות החיים האנושית תלויה ביכולת של המערכות האקולוגיות לתפקד ולספק את שירותיהן. במידה ונגרם נזק לתפקודי המערכות, ייגרם נזק גם לאיכות החיים האנושית. על פי ה-Millennium Ecosystem Assessment, נזק משמעותי לאיכות החיים האנושית כוללת בתוכה גם את תפיסת הביטחון האנושי.
יתרה מזאת, 'בריאות טובה ואיכות חיים' מהווים את המטרה השלישית במסגרת מטרות הפיתוח בר הקיימא במסגרת האג'נדה לפיתוח בר קיימא לשנת 2030.
לפיכך, תחום איכות החיים הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון הסביבתי ומהביטחון הלאומי של מדינות, כי פגיעה באיכות החיים משמעה פגיעה בביטחון הלאומי ובחוסן של אזרחי המדינה. ניתן לראות זאת בבירור השנה בהקשר של מגפת הקורונה העלולה לפגוע בביטחון הלאומי וגם באיכות החיים ובחוסן הלאומי של המדינה.
הפסיכולוגיה הסביבתית היא תחום החוקר את מערכת היחסים בין בני האדם לבין הסביבה, קרי את ההשפעה הקולקטיבית של ההתנהגות האנושית על שינויי האקלים ועל ההתדרדרות הסביבתית, שבתורם, משפיעים על הביטחון האנושי ועל איכות החיים. לדוגמא, בגלל תהליכים של בירוא יערות המלווים בבצורת ובשחיקת הקרקע, כפרים רבים באזורים מדבריים וסמי-מדבריים ברחבי העולם מכוסים בדיונות חול. תופעה זו מאלצת את תושבי הכפרים הללו לעקור ממקום מושבם למקומות אחרים. העתקת מקום המגורים עלולה להביא לקטיעת הקשרים הרגשיים למקום מסוים ולפגיעה ברשתות חברתיות קיימות. לפיכך, אנו מדברים לא רק על המשבר הסביבתי אלא גם על משבר במערכת היחסים בין בני האדם לבין הסביבה שעלולה להחריף משברים חברתיים, כלכליים, דתיים, אתניים, פוליטיים ותרבותיים קיימים.
במסגרת מערכת היחסים בין בני האדם לבין הסביבה, בני האדם משפיעים ומשנים את הסביבה, שבתורה משפיעה על ההתנהגות ועל ההתנסויות של בני האדם. משום כך, תחום זה מבקש להיות רחב, בין תחומי ורב תחומי ככל הניתן.
אנו מאמינים כי זה באמת בלתי אפשרי להבין ולהתייחס למונחים ביטחון סביבתי, איכות חיים, ביטחון אנושי וביטחון לאומי מבלי להתייחס לתחום הפסיכולוגיה הסביבתית מאחר שתחושת הביטחון האנושי והלאומי היא סובייקטיבית באופייה. בתפיסות הביטחון האנושי והלאומי קיימים גם מרכיבים אובייקטיביים המשפיעים על תחושת הביטחון כמו, בין היתר, תופעת המדבור, התדרדרות הקרקע, שיטפונות, בצורות ועוד. לפיכך, זה חיוני שמקבלי ההחלטות והאזרחים יהיו מודעים לתחושת הביטחון הסובייקטיבית והאובייקטיבית ולגורמים הבסיסיים מהם נובעות תחושות אלה. זאת, בכדי שיוכלו לסגל את התנהגותם ולקבל החלטות בהתאם לכך באמצעות השימוש בפסיכולוגיה הסביבתית.
הפסיכולוגיה הסביבתית עוסקת גם בבני האדם בסביבתם החברתית והטכנולוגית. לדוגמא, מבחינה ארכיטקטונית, היא עוסקת בתאורה, בתכנון מרחבי, באגרונומיקה, במיתוג, בעיצוב פנים, בפרופורציות, בצבעים ובשימוש במרחבים ריקים. יתרה מזאת, ידוע שמקומות כדוגמת גנים בוטאניים או פארקים ירוקים מסייעים לאנשים לשקם את חיוניותם ואת תחושת השלווה.
מהו תחום הביטחון הסביבתי?
מהו תחום איכות החיים?